כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 16.11.18

שיתוף של שבת 16.11.18


שבת שלום,
אז השבוע הופתעתי,
מכירים את זה שהיומן שלכם מלא בעבודה/סידורים/משימות , שהכנתם את עצמכם כל השבת הקודמת והתמלאתם אנרגיות לקראת שבוע עמוס פעילות, ואז, אתם מתעוררים בבוקר, ובאיזושהיא נקודה, ממש בתחילת היום, בפתחו של שבוע חדש, אתם נתקלים פנים אל פנים במציאות בלתי רצויה. כזאת שמפילה את רצף אבני המשימות שלכם שהעמדתם בזהירות ובקפידה זו אחר זו כאבני דומינו שזה עתה נקשו בראשונה שבהן.

כך התעוררתי לי בבוקר יום שני, שמחה ונרגשת לקראת פגישה. באיזשהו רגע במהלך הפגישה, בשחזור לאחור, יכולתי לחוש במשב רוח קל בגב התחתון, כזה שמשנה את מנח הישיבה, ובכל זאת המשכתי לשבת בתקווה ואמונה שזהו רק מיחוש קל. כשהסתיימה הפגישה, ועמדתי לקום, חשתי התנגדות קלה של הגוף, ואז כשניסיתי ללכת, התחלתי להבין שנתפס לי הגב.
נפרדת לשלום בלוק של נכה, מדדה אל הרכב, משכנעת את עצמי שתיכף זה יעבור תוך שאני מכוונת את הווייז לרואה החשבון שלי - הקרקע תחת מיצג הדומינו שלי רק החלה לרעוד, אני יוצאת מהאוטו - מהלך שנמשך דקות ארוכות, נושכת שפתיים ומגלה שהמעלית מקולקלת. מזיעה, מתנשפת, מגיעה ליעדי בקומה השניה, ומול מנהלת החשבונות החדשה, שרואה את פניי לראשונה בחייה, עייניי נשטפות בדמעות . היא מביטה בי בתימהון, ואני בתוך פרץ הבכי הזה מנסה להסביר לה ולי שנתפס לי הגב. משם, רק אלוהים שמרה עלי כל הדרך הביתה, הגעתי ובכוחות אחרונים נשכבתי על הספה בתנוחת עובר וייבבתי יבבות של אישה כורעת ללדת. היומן עדיין עמוס בתוכניות עבודה לאחר הצהריים, אני בוכה את הכאב שבגב והכאב ביומן והכאב שבהתמודדות עם המציאות המפתיעה והבלתי רצויה.
יש 4 דרכים להתמודדות בלתי רצויה (תלמה ברהב):
להתנתק
לקטר
לשנות את המציאות
לקבל את במציאות

במצבי, היה רק עדיף שהייתי בוחרת באפשרות הרביעית, או אז הייתי חוסכת לעצמי את הכאב הנפשי הכרוך בחבטות שחבטתי בי: איך תוכלי לבטל, אנשים סומכים עלייך, את לא יכולה להרוס את הרצף, זה בסך הכל תפיסה קלה - את יכולה לשבת ולדבר, מה את מתפנקת, ועוד ועוד ועוד כנראה שאיכשהו יצא שמוסר העבודה שלי סובייטי... רק אלוהים יודעת איך...
להתנתק - לא אופציה, לקטר - למי יש סבלנות לשמוע אותי ואיך בדיוק זה יעזור ? לשנות את המציאות ? -הרעיון הזה,מסתבר, הכי קסם לי. יש משהו בתחושה המוטעית של שליטה במציאות שמשכר מעט את החושים... אז לקחתי כדורים כדי לשנות את המציאות, והזמנתי חברה שאוהבת אותי ממש ובמקצועה אחות לעשות לי זריקה, וחרף כל הדמעות והכאבים, הגעתי כמעט לדקה ה 90' ואז הוכרעתי על ידי המציאות ועברתי לאופציה ד'. שלחתי הודעה למשפחות שלי, שלחתי הודעה לקבוצת הערב, וזו לשון ההודעה :
קבוצה יקרה,
היום אחר הצהריים נתפס לי הגב, עשיתי זריקה וחשבתי שעוד אוכל להגיע אבל לצערי אני לא ממש מצליחה לעבור מישיבה לעמידה.... לכן לא יתקיים בערב מפגש. אחזיר אותו, כמובן, בסיום הסדנה.
רק שלא תחשבו לרגע, שאשאיר אתכם בלי למידה הערב...

*מפגש מספר 2*
שם המפגש : ההורה הוא קודם כל אדם.
מטרה : הילדים יבינו שמלאי האנרגיות שלנו מתרוקן בכל יום וכי עלינו להשיב לעצמנו כוחות על מנת לגדלם בנחת ואושר.
כלים : הערב אתם יוצאים בכל מקרה !
מבלים עם עצמכם שעתיים. עשו משהו שמזמן לא הצלחתם לעשות : היפגשו עם חבר/ה, קרוב משפחה, או סתם עם עצמכם ועם רשימת ההשמעה שלכם בנייד באוטו. בינינו, כמה זמן עבר מאז שמעתם רק את מה שבא לכם שעתיים ברצף..?
מוסיקה היא כלי טיפולי. לא תאמינו כמה חיוניים תרגישו אחר כך.

ערב ממלא מצברים לכם,
נתראה בשבוע הבא
נעמי

ושקעתי אל תוך הספה. תוך שאני עדיין חדורת מטרה, לקיים את יום המחר כסדרו. מאמינה שהצלחתי לעצור את מפולת האבנים רגע מלרסק את המבנה כולו.
מה שקרה אחר כך, אפשר לי לנוח על אמת, תקראו לזה איך שתרצו, אותי זה פשוט הרגיע.
צילום מההודעה שקיבלתי כמה דקות אחר כך, מצורף לשיתוף הזה.
באשר לבריאות, אני עדיין מרגישה קצת כמו נכה, מאמינה שבסופש הזה הכל ישתחרר לטובה,
שבת של בריאות, מנוחה ובחירות יעילות
נעמי