כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 15.6.18

שיתוף של שבת 15.6.18



"אוףףףף למה הילדה הזו לא מוכנה לרקוד במסיבה ??? בכל החזרות היא משתתפת – אני רואה אותה בתמונות שהגננת שולחת מהגן, היא רוקדת בבית בסלון בלי הפסקה את כל שירי המסיבה , בחרה לעצמה שמלה שעלתה לא מעט (עצבים וכסף וגלידה ומשחקייה וסיכות תואמות וקשת והפתעה ותיק חדש לגן ), עשיתי לה תסרוקת כמו שרצתה ואפילו הסכמתי לה קצת נצנצים בעיניים, ואז סבתא שלה קנתה לה נעליים חדשות ממש כמו של אנה ואלזה והילדה יצאה מהבית מרוגשת ומבושמת, מלאת מצב רוח טוב ואז הגענו למסיבה ואז היא התיישבה עליי ואז היא נדבקה ואז היא לא זזה ממני עד סוף המסיבה . עד הרגע שבו קראו בשמה לקבל את מתנת הסיום. אז היא קמה, סדרה את קמטי שמלתה, נגשה לגננת, חבקה אותה וחזרה אלי. סליחה, לברכיים שלי. ומשם על הידיים . עד הבית.

מיותר לציין את התחנונים באוזניה כל המסיבה, הצעות השוחד, עד לטלפון הגעתי. אני ! הבטחתי לילדה בת 4 טלפון חדש כמו של אבא, בבקשה רק תקומי לרקוד. והנה , השיר שאת אוהבת, השיר שרקדת לי כל כך יפה בבית, ואני עוצמת את עיני ומתפללת שרק תקומי ממני כבר. שתקומי ותרקדי. שכולם יראו איזו מדהימה את. שאני אראה אותך מדהימה שלי. והאמהות מסביב, אני מרגישה את המבטים האלה. רחמים. הצילוווווווווווו !!!!!!!!

והיא לא קמה לרקוד. ואני חזרתי הביתה מתוסכלת, כועסת עצבנית ומזיעה. כל הדרך הביתה אני הטפתי לה , כעסתי, נזפתי והיא בכתה. לא הצלחתי להשתלט על עצמי. לא הצלחתי לשתוק. למה זה מגיע לי ?! למה ?! "

אז למה , באמת ? למה הם לא משתתפים ?

מיליון סיבות.... קטונתי מלדעת בדיוק אלו מחשבות יש לילדים בראש ברגעים האלה. כגננת כבר 15 שנים , היו לי לא מעט מקרים כאלה , זכורה לי מתוקה בת 4, שנולד לה אח קטן שבוע לפני המסיבה. כשהיא הגיעה עם אמא שלה, היא פשוט לא היתה מוכנה לרקוד. היא היתה צריכה את אמא שלה לעצמה קצת. מבחינתה הרווח בלשבת על אמא שעה שלמה בלי תינוקת ששואבת את רוב תשומת הלב, היה גדול יותר מאשר לרקוד .

היה לי חבר בן 4.5 , הוריו בהליכי גירושים. המתח שהיה בבית לפני המסיבה היה כמעט בלתי נסבל. הויכוחים, המריבות, האווירה העכורה בבית. כשהגיע למסיבה עם שני הוריו לצידו, פשוט עבר מאחד לשני כל המסיבה מבלי שרגליו נגעו ברצפה אפילו פעם אחת כל המסיבה. כשהגשתי לו את ממתנת הסיום הוא נתן לאמא לאחוז בה מצד אחד ולאבא מצד שני.

ילדים הם יצירתיים. ילדים לא תמיד מסוגלים להסביר את עצמם, וודאי שלא תמיד יש בידם להמליל רגשות. עם זאת, הם מרגישים את כל קשת הרגשות : אהבה, התרגשות, כעס, תסכול, הפתעה, תמיהה, כמיהה, קנאה, בלבול, געגוע, כאב, שמחה ועוד . כשאלה מציפים אותם, הם נצמדים. ואז, מה יכול לעזור ?

שינוי גישה.

למה אני מתכוונת ?

כשהילדים שלנו מוצפים רגשית בצורה כזו, או פשוט מתביישים או בעלי אופי מסוגר יותר, לא משנה מה הסיבה. יש מה לעשות.

שיחה לפני המסיבה, יכולה לעזור. שיחה בה אתם מתארים , עד כמה שאתם יודעים , מה צפוי במסיבה. ספרו על המקום, כמות המשתתפים, מעמד וחגיגיות האירוע. שאלו אותו/ה איך היא מרגישה לקראת המסיבה. שיח פתוח מהסוג הזה יכול להרגיע ולהוות הכנה טובה .

כאן אני מציעה לכם ההורים לעשות עוד הכנה, אם אתם מכירים או חוששים שילדכם לא ישתתף במסיבה, אתם יכולים להמשיך ולאמר : "את יודעת, להשתתף בישיבה במסיבה – גם נחשב. לפעמים אנחנו כל כך נרגשים שקשה לנו לקום ולרקוד. את מכירה את זה ? יש לך חברה שזה קרה לה אולי ? ואם תרגישי כך ? מה יכול לעזור לך ? "

וכאן אני מאפשרת לילד שלי להתחבר לעצמו ומפחיתה לחץ. ואני שומעת את השאלה שלכם מעבר למסך. אז התשובה היא : לא. שיחה מהסוג הזה לא "תכניס לו שום רעיונות לראש" או תעורר בו צורך לשבת עליכם או להשאר בישיבה במסיבה ולא להשתתף. ההיפך. שיחה מהסוג הזה תעביר מסר של הורים המקבלים אותך בדיוק כפי שאתה. ללא תנאים. בלי לחץ. בלי ציפיות. ככה בדיוק. כמו שאתה. ולא , לא מעניין אתכם מה עובר לאחרים בראש, או מה הם חושבים עליכם או על התפקוד ההורי שלכם. בדיוק ההיפך ! היו מושא להערצה וקנאה ולא דוגמא לחוסר סובלנות ותסכול. היו שם מרוכזים אך ורק בצורך של הילד שלכם ולא בצורך שלכם. היו שם עבורו באמת. מה זה באמת ? היו שם עבורו מה שהוא צריך אתכם – מעודדים/קשובים/מכילים/סובלניים/שותפים . מה שהוא צריך מכם.

איך תדעו ? השקיטו את כל רעשי הסביבה : את כל הקולות החיצוניים והפנימיים . ששששששש שקט. הביטו בעיניים שלו ואמרו לו רק דבר אחד : אני כאן בשבילך. אני נהנית להיות כאן בכל מקרה. גם כשאתה על הידיים שלי. ואז , נשמו אותו אליכם עמוק. נשקו וחבקו באהבה וחיוך. היו גאים בו על שהוא יודע להקשיב לגוף שלו ולצורך שלו. זו הבנה שנחקקת בגוף להרבה זמן. ההורים שלי מקבלים אותי כמו שאני ובלי תנאים. זה בונה בטחון עצמי. ההורים שלי מאמינים לי וסומכים עלי שאני עושה כמיטב יכולתי. זה מחזק.

היו כאלה. קשובים. מכילים. מבינים. שבו בנחת , מחאו כפיים, שירו יחד עם המנגנת ועם הילדים וההורים האחרים, קחו אביזר כשהגננת מחלקת, היו שותפים פעילים במסיבה (כן, כן, כשהוא על הידיים שלכם . בישיבה בלבד. אתם לא חייבים לקום), וותרו על שכנועים, שוחד , או אמירות כמו : רוצה? תראה גם אמא משתתפת. הניחו לו. הרפו. כשהוא יבין שזה בסדר לכם ליהנות, יש סיכוי שיבקש מכם את האביזר בעצמו. יכול להיות שיתרצה וישתתף בשלב כלשהו.

ויכול להיות שלא.

וזה גם בסדר.

היו מרוצים מהם. היו גאים בהם. ילדים מדברים את עצמם. מסיבות הן אירוע מציף. מציף רגשית. זה נורמאלי וטבעי ובסדר. הורידו רגל מהגז, הפחיתו לחץ. הלא בכל מקרה אתם שם בשבילם, והמטרה היא שתיהנו , נכון ? אז מה זה משנה איך, כל עוד אתם לא מפריעים לאף אחד ?
סתם משהו לחשוב עליו רגע לפני המסיבה .... או אחריה....
שבת מנוחה
וכיףףף של מסיבות !
נעמי