כתבו לידברו איתי

וידויה של גננת

וידויה של גננת


היי כולם ושבת מבורכת, השבוע שוחחתי עם אמא של אחד הילדים שגדל בגן שלי :"נעמי, זוכרת שהיית נוהגת לאמר שיבוא יום ותכתבי ספר...? אז מה קורה עם זה ?"
זה שנה שאיני גננת. זה יולי הראשון שאיני נמצאת שם בחודש הכל כך קשה הזה. אז עבורך, ועבור כל אותם הורים שקוראים אותי, אני כותבת כאן היום.
בד"כ אני כותבת אליכם ההורים, מפנה את תשומת לבכם להתנהגות של ילדכם, מתרגמת, מסבירה, מתווכת, מציעה. עכשיו אני קוראת לכם להכנס לנבכי נשמתה של הגננת בה תפגשו בעוד כחודש.
היא תקבל אתכם מעתה ועד סוף השנה בכל בוקר בחיוך, לא משנה איזה לילה עבר עליה, או איזה בוקר חוותה, היא תחבק את הילד שלכם גם אם את הילדים הפרטיים של עצמה היא לא ראתה השבוע כיוון שהיתה עסוקה בהפקה של אחת מהמסיבות, היא תגיע לגן מחייכת כשהיא לא מרגישה טוב רק כי הבטיחה יום חוויה/יום הולדת והיא לא יכולה לאכזב את הילדים, היא תעמוד שם נוכח הביקורת הקשה שלכם סביב קוקיה/סיכה/חולצה שהתלכלכה ותספוג אותה תוך שהיא יודעת שהכעס הזה בכלל לא מופנה אליה, היא תהיה שם מחייכת ומכילה, תחבק ותטפל בילד שלכם ששלחתם לגן עם אקמולי כי לא היתה לכם ברירה, היא תהיה שם מחייכת, תציג/תשיר/תרקוד/תדקלם כל נושא שנתי ולאורך כל השנה גם אחרי שתבואו ותאמרו לה שהילד לומד בגן רק קללות, היא תהיה שם מחייכת ותמשיך לקנות עוד ועוד ועוד ועוד ובכל מקום שרק תהיה בו: מקס סטוק/סופר/קניון/שוק בארץ ובחו"ל כי היא חיה את הגן ואת הילדים, היא תמשיך ותחייך גם אחרי שתהיו שם ותאמרו לה שהילד חוזר מהגן עם תיק עבודות דל,היא תהיה שם. מחייכת. באחד בספטמבר ובכל בוקר השנה אתם תפגשו שם אישה שאחרי כל מה שאמרו לה באופנים שונים ובעיקר בלתי הולמים לאורך השנים, עדין מאמינה בכל ליבה שאפשר גם אחרת. כי זו הסיבה שהיא שם. כל בוקר. על אף ונוכח ההתנהגות שלכם. היא תהיה שם. היא תהיה שם מחייכת להרגיע אחרי שקבוצות ווטסאפ יפתחו וידברו ויכחישו את שמה, פועלה ודרכה החינוכית, היא תהיה שם מחייכת גם אחרי שיחה קשה בה אתם לא מוכנים לקבל את שיש לה לאמר, אבל היא רואה בעיניכם שאתם יודעים בדיוק על מה היא מדברת. היא תהיה שם מחייכת גם אחרי שתגידו לה ש"רק בגן זה קורה" , היא תהיה שם מחייכת .
ולא. אתם לא תמיד תראו את החיוך. מה שיחייך זה הלב. כי היא שם בשל אותו חיוך בלב, שמסרב לדעוך, שמאמין בכל כולו בילד הפרטי שלכם. מאמין שהוא, למשך זמן קצוב, לכמה שעות בכל יום, יראה אותו מחייך וישיב לו אהבה גדולה.
ולמען האהבה הבלתי אמצעית הזו, הגננת הזו חיה. האהבה של הילדים שלכם מפעימה את ליבה ומפיחה באמונה שלה בטיב האדם, חיים.
הייתי שם. חייכתי. 20 שנה חייכתי. אוסף הסיפורים שלי יכול להדהים כל אחד. כל אחד. כמה שחשבתי לעצמי בכל פעם מחדש שזה השיא, הגיע שיא חדש...
ז לכם הורים אני קוראת, בשם כל אנשי ונשות החינוך: מטפלות, גננות, סייעות ומורות :
מתנה בסוף שנה, מילות תודה בסיום מסיבה, ברכה עם תמונה של הילד, כל זה מאוד חשוב ומחזק ללא ספק. ועם זאת, אם רק תחזיקו שם בעמדה פנימית שהאישה הזו היא החיוך שמאחורי השפתיים של הילד שלכם בשנה הקרובה, תוכלו לאמר את הדברים שלכם בחיוך גם אתם. חזקו אותה בסוף יום על עבודתה הברוכה, לא חייבים במילים. חיוך יעשה את העבודה. שתפו פעולה איתה, ולא עם הלרלרת בקבוצות - אחרי הכל, בידיה התשובות ולא ביד אותן אמהות משועממות שעסוקות בהכל חוץ מבמשפחה של עצמן.
היו שם בעדה. היא לבטח בעדכם. ואם לא בעדכם, אז למען ילדכם. בכל בוקר, ולאורך כל היום, שומרת על חיוך תמידי.
שלכם, נעמי
גננת לשעבר