כתבו לידברו איתי

האח הגדול פרק 2

האח הגדול פרק 2

אני מלאת אהבה אליכם על שאתם עוצרים לכמה רגעים לקרוא. אני נפעמת לאור התגובות הרבות והמגוונות. אז קודם, תודה. אם רק אפשר לבקש, קצת צניעות בבחירת מילים. ולא בשבילי, בשבילכם. רבים מכם הגבתם, זעמתם על המקלדת ובבחירת המילים שלכם, הסטתם את הדיון מהעיקר לתפל. כי איך אפשר להקשיב באוזן נקיה וצלולה לתוכן כשהוא עטוף באריזה כל כך מכוערת...? זכותכם להגיב. השאלה היא האם אתם גם רוצים להישמע ...אז אני מזמינה אתכם לקרוא, להגיב, לאמר את שעל לבכם, בדרך סובלנית שתאפשר הקשבה. קראה מהנה...❤

השבוע, התוודעתי לדיירת אורלי. לדעתי האישה המבוגרת מבין כל הדיירים, היא עוזרת בית בחייה, נשואה ואם. האישה הכי פשוטה שהכרתי, בצד הטוב של המילה. בעלת רגישות, שמחת חיים וחוכמת חיים בלתי נדלית. לאורך כל השבוע, בכל פעם שהזדמן לי לראות אותה על המרקע, ראיתי אישה מחייכת, צוחקת, מלטפת, מעודדת במילותיה, קלילה וסוחפת. אימהית וחמה כל כך. הרגע שבו התאהבתי בה היה רגע שלה בחדר האחות הגדולה. הדיירים נכנסים לחדר האחות, בדרך כלל כדי לדבר על עצמם. הם מביעים שם רגעי אושר וקושי שהם עוברים, פורקים וממשיכים את יומם. אורלי נכנסה לחדר האחות, ישבה שם וכשנשאלה לשלומה, "לא טוב", היא ענתה :"אני דואגת לאטאי". לא אני, לא מה קורה איתי לא מה קשה לי אלא לאחר. ברגישות רבה היא הביעה את הדאגה הכנה והאמיתית שלה לטאי, או בעצם "אטאי" כפי שאורלי קוראת לו. "הוא ילד מיוחד כפרה עליך, את מבינה האחות הגדולה ? " אני מודה שנשברתי. היא כל כך רגשה אותי. בזה שהיא הבחינה. ראתה. דאגה. לאחר. התעסקה באחר. ולא זו בלבד, אלא שתוך כדי שהיא מתארת את העזרה שהיא מציעה לו בהקשבה, אהבה וייעוץ , היא מתנצלת על השפה הדלה שלה. ישבתי שם מול המרקע והרגשתי איך הלב שלי מתכווצ'ץ' והדמעות שנסחטו ממנו לא אחרו להגיע. ממה כל התרגשתי ? מהאישה הצנועה והפשוטה הזו, שראתה בחכמתה הרבה את המתרחש בעוד שאחרים, צעירים יותר, בעלי תארים, נאורים, דור של היום, חסר נסיון אולי, לא הבחינו. ואולי כאן קצת נשברתי... יכול להיות שהמיומנות הבסיסית של לראות בן אדם באמת ולא דרך מסך הולכת ומתמסמסת ? הייתכן שהדור של היום הולך ומאבד מיומנויות תקשורת בסיסיות כל כך על מזבח התקשורת החדשה באמצעות מסכים....?

אורלי אהובה, ריגשת אותי כל כך. תודה לך על היותך. תודה לך שאת שם.