כתבו לידברו איתי

שיתוף מתנה ליום המשפחה 16.2.18

שיתוף מתנה ליום המשפחה 16.2.18

שיתוף מתנה ליום המשפחה ממני לכל מי שבחר לעצור לרגע לקרוא 

שתפו כבר עכשיו הורים בהריון, וגם כאלה שילדו בשנה החולפת. הם יודו לכם. מבטיחה.

אז השבוע ממש נחגג יום המשפחה,ובקרוב יום האישה הבינלאומי, ימים של עוצמה משפחתית ונשית. 

אני רוצה לשתף אתכם ובאמצעותכם להגיע לכמה שיותר הורים לתינוקות רכים שרק נולדו... כמה שיותר מוקדם בהורות, כך ייטב.

כשנולדה רוני, בתי הבכורה, לפני 20 שנה, היא נולדה לעולם שהמסך היחידי בו היה טלויזיה. השדרוג הגדול ביותר היה מקלטת וידאו ל dvd . לא היה פייסבוק וודאי שלא היו מיליון קבוצות אמהות אחרי/ באמצע/ לפני/ משקיעות /שוקעות /מבשלות/מלבישות/מעצבות/?!?!?! 

בעיקרון, לא היה את מי לשאול. "הדרכת הורים" ? מי הכיר בכלל את המושג הזה ???

חייתי בעולם בו האנשים העיקריים שהיוו לי דוגמא או מקור ידע היו משפחה קרובה - אמא שלי ואחיותיה . זהו בערך. הייתי הצעירה ביותר מבין חברותיי שנישאה והצעירה מבין בני ובנות הדודים שלי (18). שנות הגדילה הראשונות של בתי היו בקרב סבתה. אמא שלי. היא עזרה לי מאוד כשהייתי בהליכי הגירושין. עבדתי המון שעות והיא שמרה על רוני אחרי הגן.

לא היה לי אז כל ידע בהורות. ועל כן, רוב הזמן, פירשתי את עצמי לעצמי כ"אמא לא מספיק טובה". כשאת באה מאוחר הביתה מהעבודה, ואוספת את הבת שלך מאמא שלך שעד עכשיו פינקה אותה ללא הרף והיתה סביבה בלי סוף, לילדה קשה להיפרד. היא יודעת, שהיא חוזרת הביתה עכשיו לסיפור ולישון. היא יודעת שנגמר היום. ואז הפרידה קשה. וככל שהילדה יותר בלעדית וראשונה כך הדרמה תהיה גדולה יותר וככל שאת תהיי יותר מיוסרת כך היא תבין בטעות, שיש לך סיבה מספיק טובה, וכזה מין לופ בלתי נגמר. זה היה עיקרו של הסיפור ההורי שלי לתקופה... 

היום, מישהו שם ברשת היה מסביר לי את זה. אז לא היה. רק סבתא שמרחמת על הנכדה שלה שבוכה ונכדה שבטוחה שיש על מה או על מי לרחם... רחמים... מילה קשה. ואז יסורי המצפון ואז ואז ואז.... 

ואני כאן היום, עשרים שנים אמא, 17 מתוכן אישה לומדת, צומחת ומתפתחת. בוחרת בכל יום בהורות ובחינוך כמקצוע. אני עובדת בלהיות אם ובלהעביר את הבשורה בכל דרך שאני יכולה. 

הורים יקרים אתם שבדרך, ואתם שכבר. לכל אחד ואחת מאיתנו יש נסיבות להורות כזו או אחרת. בסופו של דבר,כאלה או מתנהגים כך כי ...

כולנו, יכולים ויכולות לספר לעצמנו שאנחנו כי... 

וזה נכון. 

אנחנו כי... 

עם זאת, הורים אמיצים באמת לא מפסיקים לחפש את הדרך להבין 

איך או מה אפשר לעשות כדי שיהיה אחרת. לכולנו יש "כי". ועכשיו יש לנו גם למען. למען מי שיהיה *עבורם* אחרת. איך שאנחנו, כנראה לא מתאים אם התחושה רוב הזמן היא שאני "אמא/אבא/הורה לא מספיק טוב"...?

אז המשיכו לקרוא ולבדוק וללמוד ולהשתתף בפורומים וסדנאות והדרכות כי על כולכם מוטלת האחריות לטעות ולהיות לא מושלמים כדי שהילדים שלכם לא יגדלו להיות פרפקציוניסטים. ועליכם להתחייב לדעת להתנצל ולהמשיך להתעקש לשאול, ללמוד, ולהשתפר בהורות. 

חג משפחה שמח לכולכם , 

חבקו עצמכם חזק ! נדרש אומץ להיות בלתי מושלם ולהתחייב לעבוד בללמוד מהטעויות 

הפוסט הזה מוקדש לכל ההורים באשר אתם. המשיכו לטעות וללמוד ולטעות וללמוד. זה הזמן להפסיק להתייסר. קחו נשימה. בכל מקרה, אתם, אלה שכאן. שעצרתם כדי לקרוא רגע. אתם. כן, אתם. אתם כבר מספיק טובים ❤

נעמי