כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 8.12.17

שיתוף של שבת 8.12.17

אילו הכל היה עובד לפי התכנונים,רוני היתה אמורה להשתחרר בעוד שבועיים ואני הייתי אמורה להתעסק עכשיו בתכנונים לקראת שחרור: מסיבת שחרור/מתנת שחרור/טיול שחרור....
לא מעט שיתפתי כאן וכתבתי על חיי הצבא של בתי. מרגע הגיוס דרך בחירת החייל והרצון העז להיות קצינה בתפקיד הדרכה. הכל היה כל כך ברור לה, עד שהגיע המכתב בו זומנה להיות תצפיתנית. הדמעות, הבכי, האכזבה... מילאתי את הבלוג הזה בשיתופים ועידודים. סיפרתי עליה, סיפרתי על ילדה מיוחדת במינה, נחושה, בעלת רצון ומטרות. כתבתי על הקושי שלה להכיל את חוסר ההקשבה בצבא. את הדבקות של הגוף הזה בצורך של עצמו ופחות באדם העומד מנגד.
אני גאה כאן לשתף היום בסוף הסיפור. תחילתו של סוף הסיפור.
בנחישות ודבקות במטרה שיש לילדה הזו, היא עברה דרך פתלתלה ומאתגרת בצבא. רצתה כל כך להיות קצינה, עברה קורס מפקדות על תנאי ואת מבחן הבראור לא צלחה. התאמנה ללא הרף, שיפרה את הציונים בכל אימון ובכל זאת, לא עברה. אבל לילדה הזו יש את הדרך שלה לגרום לדברים שהיא רוצה לקרות. אמנם לא התקבלה לקורס קצינות ועם זאת, בנחישות והתמדה עברה קורס מפקדות, כשסיימה, נתבקשה להדריך את הקורס ועכשיו הציעו לה לחתום קבע בתפקיד של קצינה מבלי שעברה בראור אחד בחייה . קצינה בתפקיד הדרכה. זה כל מה שרצתה. היא פילסה את דרכה המיוחדת כשראתה אך ורק מטרה אחת לנגד עיניה, ולא וויתרה גם כשאמרו לה "לא". ללא התערבות של אף גורם בדרך לטובתה, בכוחות עצמה. הבת שלי הפכה באחת ממתבגרת לבוגרת. לעצמאית. את המלחמה הזאת, היא נלחמה לגמרי בעצמה. היא יכולה להיות גאה בעצמה. אני גאה בה.
מזמינה אתכם למצוא מקומות בהם הילדים שלכם יכולים להתמודד לגמרי בעצמם, ולאפשר להם. רק כך הם יגלו את הכוחות הטמונים בהם.
שבת של גאווה גם לכם,
נעמי