כתבו לידברו איתי

שיתוף של הורה מתוסכל 10.11.17

שיתוף של הורה מתוסכל 10.11.17

שיתוף של הורה מתוסכל
השבוע קיבלתי טלפון היסטרי, מבין הבכי , הדמעות וההיסטריה הצלחתי להבין אמא שקיבלה טלפון מהגן. דרשו ממנה להגיע בדחיפות. ביתה בת ה 5 סטרה לגננת. הגננת בבית חולים עם דימום רציני באף. 
הילדה מתבקשת לא להגיע לגן עד לשבוע הבא. תהיה מעורבות של משרד החינוך. 
"מה אני עושה, נעמי ?!"
"הגעתי לגן והיא ישבה שם בצד, מכונסת בתוך עצמה, בוכה את הבכי הזה שקורע את הלב, יבבות ונשימה לא סדורה, לא מעוניינת לדבר איתי או לקום. עם דמעות בעיניים אספתי אותה אלי. חיבקתי אותה חזק ויצאתי מהגן. למרות שמדובר בילדים בני גילה, walk of shame כזה, מזמן לא חוויתי...." 
"איפה היא עכשיו ?" שאלתי
"נרדמה במיטה שלה" פרצה בבכי... "היא נרדמה בוכה..." 
"מה אני עושה איתה השבת ? מדברת איתה ? כועסת? מה הם יעשו לי במשרד החינוך ? אני לא יודעת איפה לשים את עצמי ..."
הלב שלי יצא אליה. כמה חוסר אונים. משפחה מדהימה בתהליך הבראה. תהליך שלוקח זמן. הרגעתי את ההיסטריה, מנסיוני ארוך השנים כגננת, סטרו לי ונשכו אותי, בעטו בי ואפילו ירקו עלי. ילדים בני 4-5 . ילדים בעלי נשמה טובה ומוטרדת. זאת לא אלימות ! אלה חבטות של תסכול. יש שם ילד אחד או ילדה אחת שרק צריכים חיבוק עכשיו. שהעולם יעצור ויחבק אותם. אחר כך אפשר לדבר, לטפל, לאמן, לכוון התנהגות. באותו הרגע, ואם אפשר ( וכמעט אף פעם אי אפשר לצפות את זה מראש בתוך גן מלא בילדים) רגע אחד קודם, לעצור רגע ולחבק. לרדת לגובה העיניים ולאמץ ישר לתוך הלב. ואני מבינה שאת שם עם עוד סייעת אחת ו 36 ילדים. ואני מבינה שקשה לך לעצור הכל ולהתייחס, ואני לא מבקרת או שופטת אותך עכשיו רק מאירה עיניים . רק מבקשת עוד רגע הקשבה לרקע. מולך עומדת ילדה שאבא שלה בבית חולים כבר שבועיים. הילדים שפרקו תסכול עלי גם מאחוריהם אן מדוייק יותר בנשמתם, מתחולל עכשיו סיפור : האחד לא ראה מעולם גן, האחרת עמדה בין שני הורים במלחמת חורמה בתהליך גירושין, ועוד חבר אחד שרק נולד לו אח. ילדים הם לא רעים, ובוודאי שלא אלימים. לא היתה שם כוונת זדון לפגוע או להרע. בטח שלא לשבור לך את האף. מה שחסר לי בסיפור הזה, כנראה, זה העצמה. העצמה ואמפאטיה לאמא הזו שגם כך חסרת אונים. עושה כל שביכולתה לטפל ולעשות דברים אחרת, משתפת פעולה ומטפלת והתגובה על מקרה כזה היא איום ? הפחדה ? אני בטוחה שאפשר להתנהל מול זה אחרת. אני יודעת. הייתי שם. 
ל' אהובה, אין לך השפעה על תגובות של הבת שלך בגן. כל עוד את עושה כל שביכולתך לעשות אחרת, היי גאה בעצמך. חבקי אותה חזק אלייך. היא כבר חוותה את התוצאה של המעשה שלה... הטראומה של גננת מדממת מפונה לבית חולים באמבולנס חקוקה לה היטב. עכשיו היא צריכה עזרה לצאת ממנה. 
וזו רק שיחה אחת מבין כמה שקיבלתי השבוע. אני לא קוראת מכאן לבקר או לשפוט את מערכת החינוך. אלה קוראת לכם ההורים לטפל ! ילד בגיל הרך שמרים יד על גננת דורש התערבות מיידית. לקיחת אחריות הורית. הילד הזה צועק משהו, וזו האחריות שלנו כהורים להקשיב לו. אחר כך נוכל לדרוש זאת גם מהמערכת. 
שבת של התבוננות פנימה, 
מחבקת חזק מכאן אתכם ההורים ואת הילדים שלכם.
נעמי

לפרקים נוספים בבלוג