כתבו לידברו איתי

שיתוף של כתיבה וחתימה טובה

שיתוף של כתיבה וחתימה טובה

שיתוף של כתיבה וחתימה טובה
בכל שנה בתקופה הזו, אני מרגישה כאילו ואני נדרשת לסכם את השנה החולפת ולהגדיר מטרות לשנה שבפתחי. בכל שנה בתקופה הזו אני מגדירה לעצמי יעדים, עושה בדק בית, בודקת חולשות וחוזקות שלי, מנערת מעצמי אכזבות ולובשת לבן לקראת שנה חדשה. 
השנה, סגרתי מפעל חיים. השנה, התעוררתי באחד בספטמבר, לראשונה מזה 20 שנה , ביקיצה טבעית בבית מלון באילת. החברים שלי הזמינו לי טיפול במים כשבמקום אין כניסה לילדים. 
אני לא יודעת למי מכם התגלה כבר העונג שנקרא "סתלבט על המים" , אבל מדובר בטיפול קסום ומיוחד בו אני מונחת על מצוף או שניים והמטפלת מניעה אותי במים למשך כשעה . כשהראש מתחת למים, נשמעת מוסיקה מרגיעה ברמקולים מיוחדים, המטפלת שחררה את הגומיה משערי, הניחה צווארי בעדינות רבה על המצוף ואחזה בי בידיה. בשלב כלשהו, שכחתי איפה אני. 
הרגשתי איך גופי מתפטל במים, איך ראשי נע ונד, משתחרר ומשחרר מחשבות. היו כמה רגעים שהרגשתי ממש בגוף שלי שאני ילדה קטנה בת 4 או 5 שאמא מנדנדת אותה בגן השעשועים. תחושת הרעד בגוף מהגובה והחיוך והמבט הבוטח של אמא שהיא כאן. שומרת עלי. תחושת ציפה במים היא תחושה קצת מוזרה. היתה הרגשה של ריחוף . ריחוף הגוף והנפש.איבדתי תחושה של זמן ומקום, התמסרתי כולי.
אני לא אוהבת עיסויים. אני לא אוהבת מגע של מסג'. מעולם לא הצלחתי להתמסר. תמיד חיכיתי כבר שייגמר. שיעמם לי, כאב לי, תמיד שאלתי את עצמי 'מה המטפל/ת חושבים לעצמם על הגוף שלי?' עלי? ותגידו מה שתגידו, שטויות זה המקצוע, והאמינו לי שניסיתי לשכנע את עצמי ... לא עבד. אני חייבת להיות בשליטה. לא מצליחה להרפות. 
משהו במים, במוסיקה , בציפה, במטפלת אולי, אפשר לי לשחרר. למשך 40 דקות הייתי לא הייתי. התעוררתי מהטיפול תוך שאני שומעת את שמי כאילו ממעמקי המים, הנפש חזרה אל הגוף. אני פוקחת עיניים ומגלה שהמטפלת אוחזת בי כמו אם בתינוקה. ראשי נשען על מצוף קרוב אל גופה והיא מלטפת את פניי. אני לא יודעת מהיכן פרצו לפתע דמעות, והיא הביטה בי ואמרה בשקט וברוך : "מזל טוב. נולדת מחדש". 
היא הניחה מצוף נוסף מתחת לרגליי, והניעה אותי בעדינות בתוך המים. "תיהני". ויצאה. 
היא לא ידעה עד כמה צדקה כשאמרה שנולדתי מחדש. לא היה לה צל של מושג מי אני, וודאי שלא הרקע לבואי בתאריך המיוחד הזה, ואכן נולדתי מחדש. 
אז לשנה זו, אם לסכם או להגדיר מטרות, אני בוחרת לשחרר. אני בוחרת להיות. אני בוחרת להתעורר ולא לקום, אני בוחרת להיות בכאן ועכשיו, אני בוחרת להיות בחיק אנשים שעושים לי טוב, אני בוחרת לאהוב אותי. ואולי זה נשמע כמו סיסמאות, עם זאת, לכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים בהם אנחנו מרגישים שהיינו רוצים שמישהו יערסל אותנו. כמו אז, כשהיינו תינוקות, אז השנה אני בוחרת ללמוד לערסל את עצמי. 
מאחלת לכם כתיבה וחתימה טובה, 
אהבה עצמית, וחיבוק גדול.
נעמי

לפרקים נוספים בבלוג