כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 21.7.17

שיתוף של שבת 21.7.17


מתי בפעם האחרונה קיבלתם חיזוק על ההורות שלכם ? ומתי בפעם הארחונה קיבלתם חיזוק מהילד הפרטי שלכם על ההורות שלכם ? ולא, אני לא מדברת על ילד שמח מצעצוע חדש שקניתם לו. אני מדברת על ילד שמביע במילים וברגשות את כל מה שאתם עבורו. 
רוני שלי, בתי הבכורה, עליה אני כותבת כאן לא מעט, התקשרה אלי השבוע בבכי. כחלק מתפקידה כמפקדת, היא קבלה הרצאה בנושא הבוער של השבוע - עתירת המדינה לבג"ץ שלא לאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים . הסיבה : הורות חד מינית הינה נטל ומעמסה על הילד. 
הבכי שלה קורע אותי מבפנים. היא בוכה, זועמת וצועקת בעת ובעונה אחת "מעמסה ?! מעמסה ?! מי הם ?! אתן האמהות הטובות ביותר שיכולתי לבקש ! אחותי מעמסה ?! על מי ?! אז אולי הורים שכבר יש להם ילד אחד בעל צרכים מיוחדים ייאסר עליהם להביא עוד ילדים מהפחד שזה עלול להיות מעמסה על האח הנורמאלי ?! אה ?! היא עוצרת לרגע לנשום, סליחה, לקנח, והבכי מתחלף בכעס " אולי בכלל יאסרו על גבר אתיופי ואישה רוסיה להביא ילדים שזה לא יהיה עליהם מעמסה ?! ולמי להמשיך לאפשר להביא ילדים ?! אה , למי ?! מי לא מעמסה ?! צבועים !!!!! שנה שלמה מקדישים במשרד החינוך כנושא השנתי "קבלת האחר" ... בדיחה ! אולי ניתקו את הטלפון הקווי בין המשרדים ??? אולי הם עוד לא עדכנו את גברת שרת המשפטים !!!!! לא !!!! את רצינית ???? שרת המשפטים ?!?! מה יהיה עם המדינה הזו ??????" טוב אמא אני חייבת לחזור להרצאה. יצאתי באמצע. נשארתי מאופקת ולא בכיתי אבל כשדיברתע שם בסוף, הרגישו שהקול שלי רועד. הייתי חייבת להוציא את זה. ביי אוהבת אותך. נדבר מחר"
לא הצלחתי להשחיל מילה. לא הייתי צריכה. "לעיתים נדמה כי כל הקיום כולו הינו מאבק על אוזן קשבת "(ואגדלין פאטאן). כמו שאמרה בעצמה , היא רק היתה צריכה שאקשיב לה. אז ניתקתי את השיחה. ואז החלו המחשבות... כתבתי בפוסט קצר ממש כמה אני מתביישת במדינה ,לא בכולה, באותם שניים - הגברת איילת שקד והאדון חיים כץ. שרים במדינת ישראל. כידוע לי, ואתם יותר ממוזמנים לבדוק, כבוד השר כץ הוזמן ונחקר בעקבות מעורבותו בפרשת שחיתות בתעשייה האוירית, אז מי מבינינו באמת מהווה דוגמא אישית ומי מאיתנו מעמסה על ילדיו.... ??? 
כל כך פוגע . כל כך תלוש מהמציאות. בתי אמנם היתה בשעת כעס, ובכל זאת התנסחה כל כך בבהירות. 
למחרת פרסמה פוסט.
והפוסט הזה מילא אותי באהבה, הציף אותי בתחושת אושר כל כך גדולה, סיפוק, עידוד, אישור . אישור על ההורות שלנו לאורך השנים. לא מסכמת אותה חלילה, העניין הוא שהבת שלי כבר אדם בוגר. מהחינה התפתחותית, היא סיימה את גיל ההתבגרות והיא כבר אדם בוגר. לאורך השנים, ועד היום, יש חיחוקי דעות, אי הסכמות, מריבות קלות-קשות ועם ואחרי הכל, הבת שלי מודה לנו על דרך. מעידה על עצמה ועלינו. 
אז לכולכם, 
החד מיניים, הדו מיניים, סטרייטים.
קבלת האחר והשונה, מתחילה ונגמרת בלראות אדם באשר הוא אדם, ללא קשר לצבע, דת, מין, גזע או העדפה מינית.
להיות הורה מספיק טוב, זה להכיר בשוני שלנו כבני אדם, לכבד אותו, ולהדהד את הקבלה לילדנו.
לאהוב את האחר משום האחרות שלו, זה כבר אתגר....
שבת שלום לכולנו, מי ייתן ויתעוררו שם בכנסת ישראל ויובילו אותנו לימים של אור ולא לימי החושך.
שבת של אהבה