כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 12.5.17

שיתוף של שבת 12.5.17


שיתוף של סיפוק הורי
השבוע הוזמנתי כלאחר כבוד, לערב שורשים בחטיבת הביניים בה מתחנכת בתי, נוי'ה. 
ערב המסכם עבודה מפרכת ( לא פחות) מתחילת השנה.
 יש לי הרצאה שנקראת "משפחות חדשות". הרצאה בה אני מדברת על סוגים שונים של משפחות ומנגישה מידע אודות משפחות אלה - משפחות חד הוריות, חד מיניות, מעורבות ועוד... בהרצאה אני נוהגת להתבדח על הילדים של היום, ועל כך שעץ השורשים הפך להיות שיח סבוך בעל שורשים המתפצלים לכל עבר... דמינו לעצמכם ילד להורים גרושים, שאבא התחתן מחדש ויש לו ילד או שניים מהאישה החדשה. ועוד ילד או שניים שאותה גברת הביאה איתה לנישואין הללו. ועכשיו דמיינו לכם שלאותו ילד יש גם אמא ( תודה לאל על זה) וגם היא התחברה מחדש לבחור מקסים וגרוש פלוס שתיים ועכשיו היא גם בהריון. מדמיינים ? יופי. עכשיו נסו לצייר את זה. או יותר טוב , נסו להכניס את כל המידע הזה לתוך עץ שורשים שמגיע מודפס ומוכן באלבום שורשים או לחילופין הקלידו "עץ שורשים" בגוגל ונסו למלא את העץ הזה עכשיו. לא קל , נכון ?
 לא אכנס לזה שאת האלבום שאנחנו רכשנו במיטב כספנו, נאלצתי לשנות ולהדביק כותרות חדשות. כנראה שעוד לא הפנימו עד הסוף שבמשפחות של היום, עדיף היה אילו היו מדפיסים כותרת כמו : "עץ שורשים הורה" ולא "עץ שורשים אמא/אבא". אז נכון, אני לא מהנפגעות, ולא צילמתי מייד וכתבתי פוסט זועק על כך ש"לא רואים אותנו, המשפחות המיוחדות" או ש"הבת שלי ממש נפגעה..." ובכל זאת, אי אפשר שלא להקדיש רגע מחשבה ולנשום בעצב ותקווה שיהיה כבר שינוי. 
 עבודת השורשים היא לא המקום היחידי בו נתקלתי באטימות מהסוג הזה. מדינה נאורה, אנשים נאורים ומקבלים.... לא הגיע הזמן לערוך שינויים בטופסולוגיה ???? בקופות החולים, בטיפות החלב, בבית הספר על אישורים רפואיים - נדמה שלא התקדמנו ב 20 השנים האחרונות... נדמה שלכולם יש אבא או אמא ולילדים שלא.... כנראה שאין כאלה מספיק. בכל מקרה, לא מספיק כדי להתאים טופס...אולי התאמת הטופס , פירושה קבלה. וזו עדיין לא בנמצא... עצוב, לא ? 
בכל מקרה, שאלות רבות עלו סביב העבודה הזו. אני לא אמא ביולוגית  של נוי'ה. אבא - אין לה. יש לה תורם. אז מהם שורשיה ? אני ? התורם ? יש כל מיני דרישות בעבודה הזו - שיחות עם דורות אחורה, בירורים, סיפורים... ואני שואלת את עצמי, מה עושים הילדים שהבית מורכב , מיוחד והמשפחה מסוכסכת או מנותקת ? ילד מתבקש להתחקות אחר שורשיו. זה בסדר כל עוד המשפחה שייכת לדגם המסורתי. אבל מה במקרים שלא ? 
 אני מבינה את הרעיון הנשגב של לדעת מאין באנו. ובכל זאת, לא יכולתי שלא לחשוב על חלופה עדכנית לעבודה הזו... נניח "פרוייקט צופים אל העתיד " - עתיד יש לכולנו, לא ? 
 מה בפרוייקט ? כל תלמיד/ה יחשבו על שאיפה מקצועית, אישית, משפחתית. ידמיינו, יבררו, יבדקו, יחשבו ואולי יצליחו ככה לקבל הצצה מעניינת לעתידם. או לפחות מה זה באמת אומר "להיות בוגר אחראי" 
 לדוגמא : תכנן מה היית רוצה להיות כשתהיה גדול, ברר היכן לומדים את המקצוע, מהי עלות של הלימודים, איך תשתכר בזמן הלימודים, איך המקצוע יעזור לך בעתיד, מה פוטנציאל השכר במקצוע, האם תתחתן ואם כן בנישואים אזרחיים אן דתיים, האם יהיו לך ילדים וכמה, האם יהיה לך בית? שלך או שכור? מהן ההוצאות החודשיות של הבית המתוכנן שלך ? במה יעסוק בן/בת הזוג ? 
 ועוד ועוד פיתוחים ומחשבות.... כאלה שיעסיקו את הילדים וייתנו להם תמונת מצב עדכנית על הבית בו הם חיים ועל דרישות החיים. אולי עבודה מהסוג הזה תקרב או תפתח בקרבם מעט הבנה וזיקה להתמודדות היומיות של ההורים שלהם ותתחיל לעזור להם להכין עצמם לחיים אמיתיים. ואיזה הורה לא היה רוצה להיות חלק שותף ופעיל בעבודה מהסוג הזה ? עבודה שבאמת מאפשרת להורים לקבל הצצה נדירה לראש של הילד, לשיקולים שלו, למחשבות שלו, לחינוך לעתיד ? 
 בכל מקרה, אני עדיין לא חלק ממקבלי ההחלטות במשרד החינוך, וכנראה שגם לא אהיה. לצערי הרב, גיליתי ששינוי נוצר במקום שהמנהיג שלו הוא אחד כזה עם הרבה אומץ ומעט מאוד שיקולים פוליטיים... כנראה שכל עוד המדינה הזו סובלת מ"מיעוט חילוני" - זה לא יקרה. שחס וחלילה לא יצטרכו להוסיף לספרי הלימוד בתורה או בהיסטוריה מעט מידע על כל הלסביות וההומואים שחיו אז והיו חלק בלתי נפרד משורשי העם זה ומנהיגיו. חינוך נאור ? לא בטוחה.... עתיד ילדינו נותר בידי אנשי החינוך בהם הם נפגשים ביום יום, ואלה שלפחות אני נתקלתי בהם, הם מקבלים ומכילים. אשרינו.
 פתחתי בסיפוק הורי, וקצת ברחתי מהנושא.... אז ככה, השבוע התקיים ערב שורשים לסיכום העבודה. הערב היה גדוש ומלא בכל טוב. הפקה מושקעת, פעילות משותפת של הורים וילדים שהסתיימה בארוחת ערב - מאכלי עדות, כמובן,וחלוקת שי : ספר ברכות. 
וזה החלק המרגש באמת. בתוך ספר הברכות, כל ילד הקדיש להוריו ברכה אישית. 
הברכה של נוי'ה הביאה אותי לדמעות. 
 מי שמכיר את נוי'ה יודע שהיא מטורפת על בעלי חיים בכלל וסוסים בפרט. לא פעם התבדחנו בבית, שאם אי פעם תיוודע לנו זהותו של התורם ויתגלה כי הוא בעל חוות סוסים , היא תעזוב אותנו לטובתו... "מוכרת אותנו תמורת חוות סוסים". ואז פתחתי את ההקדשה שלה. 
 נרגשת ממש קראתי את מילותיה והתייחסותה לאווירה בה היא גדלה ואלינו. שתי האמהות שלה. ההקדשה מצורפת. ואני בהחלט מסופקת מההורות שלי כפי שהיא באה לידי ביטוי בהקדשה. 
 הורות היא מקצוע כפוי טובה. לעולם ותמיד ילדינו יהיו במקום הראשון שלנו, לעולם ולתמיד אנחנו לא נהיה המקום הראשון שלהם. וטוב שכך. הבאנו אותם לעולם לעצמם ולא לנו. רגעי סיפוק בהורות הם מעטים, וכשיש כאלה, אני מחזיקה בהם בשתי ידיים ולא מרפה. כדי שישמשו לי תזכורת לפעם הבאה שהמתבגרת שלי תחליט להתחצף או לטרוק דלת או לשאול אותי אם אני חושבת שהיא "עבד שלנו" כי היא התבקשה להדיח כלים ולהשליך את הפח....
 מזמינה אתכם למצוא רגעי אושר וסיפוק בהורות שלכם ולהזכיר לעצמכם מדי פעם שאתם בסך הכל עושים עבודה טובה 

לפרקים נוספים בבלוג