כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 5.5.17

שיתוף של שבת 5.5.17


שיתוף של שבת,
שבת נפלאה בהחלט ! 
אני יושבת כאן, בגינה המטופחת שאשתי יצרה עבורי, גינת המתנה לקליניקה החדשה שלי. 
מזג האויר מושלם, שעת בין ערביים, קפה ופרחים, מלא פרחים. 
 אני לא משתפת בדרך כלל בחיי הזוגיים. לא כותבת לה ברכה מרגשת על הוול ביום הולדת, ולא מפרסמת כמעט תמונות שלנו יחד. וודאי שלא כאן. רק שכשאני יושבת לי כאן, לוגמת כוס קפה, נושמת עמוק ומתבוננת סביבי, עכשיו זה מרגיש לי נכון.
 תבינו, סדר היום שלי הוא כזה שאני עובדת כל היום. בבוקר בגן, בצהריים בבית, אחרי הצהריים עד שעות הערב המאוחרות - שוב בעבודה. 
 נוצר מצב שהמקום הקודם בו הייתי, החל בשיפוצים, ועלה רעיון למקם את הקליניקה שלי במרפסת שלי. אחת מהן. 
 מכאן ועד לרגע זה, עברו שלושה חודשים בערך. זה פרק הזמן שנדרש לאישה שלי להגשים לי חלום. אני המשכתי לעבוד בקדחתנות, והיא מתכננת, מעצבת, לוקחת הצעות מחיר מבעלי מקצוע, מתחננת שאפנה שעה בלוז שלי לבחור רהיטים - היא כבר מצאה כמה דברים באינטרנט ( לפי ההנחיות שלי כמובן) שיכולים לעניין אותי, היא יודעת באיזה גודל צריכה להיות הספה והכורסאות, גם השולחן כמובן, קובעות לשבת ( בין רכיבה בחווה - שבת הוא זמן משפחה- ובין מסעדה),ואני ? עובדת... ועובדת... 
 חברה טובה שאלה אותי:"תגידי, לא קשה לך שאת פחות מעורבת ?" היא התכוונה בעדינות רבה לשאול אותי איך פריקית כמוני של שליטה ופרפקציוניזם מסוגלת לשחרר ככה את החבל ? 
"עברנו את זה כבר. בנינו יחד בית ..." 
 האישה שלי כל כך מכירה אותי. היא עברה איתי לא מעט "מיני התמוטטויות" כשהבחור שהדביק את הבריקים במטבח שלי בחר לעשות את זה כמו במקלחת, בטורים ישרים, במקום בצורה מדורגת... הבריקים שלי, שעכשיו צריך להוריד את כולם ולהדביק מחדש. כמובן שצריך גם להזמין מחדש וכמובן שנגמר המלאי וכמובן שיגיע רק בעוד חודש וכמובן שתקווי שהם יהיו בדיוק באותו הגוון... בקיצור, היא יודעת מה צריך להיות וכל כך אוהבת אותי שתעשה הכל, פשוט ה כ ל , כדי שיהיה לי טוב. אז לפעמים פשוט עדיף שלא אהיה מעורבת... 
האישה שלי אספה במהלך כל החודש האחרון ג'נקיאדה שהעדפתי פשוט לא לראות. לא יכולתי לחשוב בכלל שהחפצים הללו יוצגו באיזושהיא דרך במקום הזה. הזדעזעתי ושתקתי. כשהיא היראתה לי בשמחה קומקום או צנצנת, לא האמנתי שאלו יהיו הפריטים שאני הכי אוהבת... 
 ועכשיו אני יושבת כאן, ומכל פינה ניבטת האהבה שלה אלי. היצירתיות שלה. מהצנצנת עם הדג שיש בו צמח מים, ועד לסלסלת התותים המקבלת את פני הבאים בשביל.
 ובערב בו הגיעה משפחה ראשונה, כשכולי נרגשת, שעה לפני ההגעה אני עוד מעצבת כמה פינות אחרונות ושוטפת את הרצפה כדי שיהיה ריח נעים וטוב של בית, ואז מבלי לחשוב יותר מדי, מזיזה שידה ועל הרצפה מתנפץ הפסלון של נסיך - צפרדע שבחרתי לי. אני נושמת עמוק, לא מתעצבנת - עניין של אנרגיות - מרגיעה את עצמי, משהו היה צריך להישבר. אני אוספת את השברים מהרצפה, הצפרדע ניצלה, הכד התרסק, אני מוציאה אותה לגינה ותוקעת אותה בתוך עציץ, מחייכת לעצמי וממשיכה לנקות ולסדר קלסרים אחרונים במקומם, נכנסת להתקלח, מתארגנת , יוצאת לקליניקה, מתיישבת ומולי פסל צפרדע חדש לגמרי. מחייך אלי מעל המדף. כן. האישה שלי היתה שם כשהוא התרסק ובלי לחשוב יותר מדי, נכנסה לאוטו ונסעה להביא לי אחד חדש :" לא יכולתי לחשןב שלא תתחילי בכיף שלך, כמו שרצית..."
 אז נכון שאת לא אוהבת שאני כותבת לך מכאן, ונכון שהבטחתי שלא אעשה זאת, עם זאת, בשבת אנחנו חוגגות יום הולדת לנוי'ה, בתנו המשותפת, ואחרי כל השנים יחד, חשוב לי שתדעי שאני מודה לך. מודה לך ואוהבת אותך, על כל הנתינה שלך. על האהבה שלך ועל הסובלנות. 
בלעדייך, לא הייתי אני - אני. 
 אתכם אני מזמינה לביקור כאן, כמובן,ב"קליניכיף" - זהו השם שבחרתי- וגם לחשוב על בני הזוג שלכם השבת. בלי חשבונאות או פנקסנות - אל תחכו שיאמרו לכם שאוהבים אתכם. אהבה היא בעשייה. עשו למען בני הזוג שלכם. הערב. הם כאן לידכם. 
שבת של אהבה 

לפרקים נוספים בבלוג