כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 07.04.17

שיתוף של שבת 07.04.17


שיתוף של שחרור מעבדות לחירות
כמעט שבת שלום, כמעט כמעט ערב החג. אני יושבת וכותבת כשברקע סוסים וירוק, ובלב מועקה. מאמינה שעד סיום כתיבת מילים אלה, היא תשתחרר. כתיבה מרפאת אותי. הגעתי הנה לבקר את הבת שלי שעברה "לגור" כאן מתחילת החופש ובחרתי להשאר. אני צריכה קצת אויר. קצת ירוק. קצת בעלי חיים. פחות בני אדם...
כשאני יושבת וחושבת מה לעזאזל גורם לאנשים להתנהג כפי שהם מתנהגים, בחוסר כבוד, חוסר סובלנות, חוסר ראיית האחר, חוסר הקשבה, דווקאות, רכילות, צרות עין... 
אני מגיעה למסקנות כואבות... אני מאשימה את "פלאי הטכנולוגיה". פגעי הטכנולוגיה, אם תשאלו אותי. 
הבעיה בקדמה הזו ברובה היא בדרך התקשורת. הכל היום מתנהל ברגע. חוסר דחיית סיפוקים : ווטסאפים, מסרונים, ניידים, פייסבוק, אינסטגרם ודומיהם. כל אלה גורמים לנו לחפש, לעדכן, לבדוק, לשאול, לענות האחד לשני כל הזמן. זה נהיה טריוויאלי לבדוק מתי בפעם האחרונה אדם זה או אחר היה "מחובר" ולהגיע מיד למסקנות עליו כי הוא לא ענה לי. זה נהיה טבעי לכעוס על בן אדם אם קרא את הודעתך ולא השיב. ואם הוא מקליד.... אז בכלל... מעניין מה הוא כותב שם ומוחק... 
אין זמן לעצור רגע. לנשום. להגיב עם בטן קרה, להפעיל שיקול דעת. הטכנולוגיה מתקדמת בקפיצות ענק והנפש שלנו עדיין לא הדביקה את הקצב... אנחנו מגיבים מ"המוח הקדום" מהאונה השמאלית של המוח, זו שאחראית בין היתר על הרגש. מגיבים מהבטן הרכה. בלי לחשוב. לא מאפשרים למוח שלנו "החושב", לאונה הימנית, להדביק את הקצב ( זו פועלת פי 7 לאט יותר, מדעי).
למה אתם חושבים שמבקשים לספור עד 10 לפני שמגיבים ? כדי לאפשר לעצמנו להגיב בשיקול דעת. אבל האצבע קלה על המקלדת, ואנחנו נחטפים רגשית. נפגעים ופוגעים מבלי לשים ליבנו על האנשים אותם דרסנו בדרך. והכל מתנהל ללא רגש. מקסימום "רגשונים", אימוג'ים שמסכמים את הכל בערך עם שני לבבות במקום עיניים. זה קל לירוק למקלדת טינופת. קצת יותר תובעני לנשום, לחשוב, להתנסח, ולשוחח. 
דוגמא חיה : 
מגוון אירועי הגן שלי מהחודש האחרון שקיבלו התייחסות של שעה וחצי - שעתיים בחפירות בלתי פוסקות בקבוצת הווטסאפ של הורי הגן, שאני אגב, לא שותפה לה, אבל מקבלת צילומי מסך ועדכונים שוטפים...ושבהתנהלות מעל 50 הודעות ווטסאפ במקרה הטוב :
1. עובדת עזבה
2. הושלכו אבנים בחצר הגן
3. היתה הפסקת חשמל שנמשכה יום שלם

מגוון אירועי הגן שלי מהחודש האחרון שקבלו התייחסות של 10 לייקים ותגובה אחת או שתיים, לכל היותר, ווטסאפים בקבוצה ? אפילו לא אחד(!) : 
1. תמונות של ילדי הגן מנקים
2. תמונות של ילדי הגן משחקים בחצר
3. תמונות של ילדי הגן ממחיזים את הסיפור "שלושת הפרפרים"
4. תמונות של ילדי הגן ממחיזים את סיפור ההגדה
5. חגיגות יום הולדת של חברים בגן
6. ילדי הגן עורכים סדר חגיגי 
7. דוד פסח מגיע לגן לביקור עם מתנות

אז תגידו לי אתם, 
במה אתם מתעסקים ??? ברור לי שהייתם מבקשים שאעדכן אתכם באופן רציף על כל הנעשה בגן. הבנתי שיש דברים שבעיניכם אני צריכה לעדכן. מקבלת את המשוב. העניין הוא אחר לגמרי. העניין הוא המינונים, השפה, הדרך. לא על ה"מה" אני חולקת, אלא על ה"איך". 
ואיך קשורה הטכנולוגיה? 
פעם, כשהיינו ילדים, בטרם תקופת הניידים, לקח זמן להעביר מידע. היינו מתקשרים בטלפון חוגה ומקווים שהאדם איתו נרצה לדבר, נמצא בבית. זה בדיוק פרק הזמן שנדרש לאדם לנשום ולחשוב בהגיון. ואם האדם לא היה בבית, עוד יותר טוב ! כיוון שנדרש לכל אחד מאיתנו פרק זמן שונה כדי להירגע. תחשבו על זה רגע, הילד שלכם מספר לכם משהו שקרה בגן במקלחת בערב. אין ניידים. אנחנו פעם, זוכרים? אתם לא יכולים במקביל להחזיק בטוש ולשלוח ווטסאפ לקבוצת הורים. אז אתם שם. מתעצבנים אולי, כועסים אולי, אבל שם. במקלחת. עם הילד שלכם. מוציאים אותו, מנגבים אותו, מקשקשים עוד קצת על עוד כל מיני דברים, מלבישים בפיג'מה, מחבקים , מנשקים, מספרים סיפור, עוד מים, עוד פיפי אחרון, וזהו. הוא במיטה. ואת ? הולכת למקלחת, מארגנת, מסדרת אותה, נושמת עוד קצת.... ועכשיו, עכשיו תתקשרי לגננת ? למה? כבר מאוחר, בסך הכל הילד כאן. רגוע. אף אחד לא נפגע ולא נגרם נזק. עבר די זמן שאפשר למוח החושב שלך לפעול והכניס קצת שיקול דעת ופרופורציה. אז תפני לגננת מחר. 
זה של פעם. כשהנייד לא היה כל כך זמין לנו והרחיק אותנו מזמן איכות עם הילדים לטובת התעסקות בתפל. עוד אחד מפגעי הטכנולוגיה - כל כך מרגיז אותנו שהילדים כל הזמן צמודים למסך ואנחנו יותר גרועים מהם. "לילד אין דחיית סיפוקים"....
ולכם ? 
יוצאת מעבדות לחירות. מעבדות הטכנולוגיה לחירות אנושית.
החג הזה אני מתחייבת להתנתק מהנייד עד כמה שאפשר. להיות ולהשאר מחוברת לילדות שלי. לאישה שלי. למשפחה שלי. 
מאתגרת אתכם לצאת מעבדות לחירות. לא כל רגע מחייב עדשת מצלמה שתפריד בינכם לבין הרגע. לא כל דבר דורש שיתוף עם האחרים. כשאתם בכאן ועכשיו אתם מרוויחים מהאנשים שסביבכם, ויש מה להרוויח.
חג חירות גם לכם 

נעמי

לפרקים נוספים בבלוג כנסו