כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 11.2.17

שיתוף של שבת


שבת שלום, וכמעט שבוע טוב...
השבוע היתה לי ההזדמנות לבקר בכמה אזורים קרים. ממש קרים. לא פיזית. נפשית. 
רגע, אסדר את זה ככה שיהיה ברור למי שלא גר בתוך הראש שלי. 
ביקורת = ביקור בקור
באמונה שלי,הנשענת על התיאוריה האדלריאנית,  אין מושג שנקרא "ביקורת בונה". יש משוב. יש דרך למשב אדם על הפעולות/בחירות שלו כך שייצא בסוף נשכר, חושב, אולי אפילו מעודד. לא אכנס עכשיו להרצאה שלמה על איך ממשבים, אבל בוחרת לשתף בביקור שלי באלסקה.
אז השבוע החל בהודעת ווטסאפ שקיבלתי מחברה טובה שכל פשעה בעולם הזה הוא שהיא פצצת על חלל, אינטילגנטית שיא, יודעת להתלבש בהתאם רק שהיא אמא לשלושה ילדים ויש כאלה שזה פשוט לא מסתדר להם יחד.  אז אותה חברה מכניסה את ביתה לגן בבוקר, פוגשת שם אמא אחרת שמעיינת בספר. "מה זה ?" חברתי שואלת, והאמא עונה: "אני מתכננת את הטיול הבא שלנו לדרום האדום" "מה זה הדרום האדום?" 
"חמודה, מה את מבינה חוץ מקניונים ושופינג?" עונה לה האמא תוך שהיא מלטפת את ידה במבט חומל. 
לא זו בלבד שהגברת החליטה באחת שאם לא יודעים מה זה דרום אדום אזי המשתמע מכך שחברתי - צר עולמה כעולם הנמלה- אלא שהיא עשתה זאת לעיני עוד כמה מטפלות וגננת שעמדו שם. 
עכשיו, לכל אלא מכם שיודעים מהו דרום אדום ומרגישים עכשיו תחושת התנשאות מעורבת בחמלה ובלבול - תנו לי להבהיר לכם משהו. קוראים לזה חשיבה אנכית. 
אתחיל בזה שדרום אדום - לי נשמע כמו פסטיבל שאנטי במדבר. וכן . אני "מפגרת דרכים". הווייז הומצא עבורי. גם בתוך עירי אני מכוונת אותו תמיד. יכולה להיות 200 פעם באותו מקום ולא לזכור איך הגעתי לשם. יכולה לשמוע אנשים מדברים על מקומות מדהימים בארץ ואני כל כך תלושה שאני אפילו לא יודעת שהייתי בהם. לא זוכרת מיקומים ולא שמות ולא את הדרך להגיע. גיאוגרפיה היה מאז ומתמיד המקצוע הזה בו העתקתי מפות על שקף וצבעתי כמיטב יכולתי מבלי לצאת מהקוים. איטליה היא בצורת מגף על המפה העולמית וישראל ממש קטנה. זהו בערך. זה מה שאני יודעת. אבל תשאלו אותי שאלה על ילדים/התפתחות/הורים/גנים/יחסים/משפחות/עובדים כאן אני יכולה באמצע הלילה להתעורר ולהרצות בין שעה ליומיים על כל נושא. אין שאלה שאשאל ולא אדע לענות. אז מה זה אומר עלי ? 
חשיבה אנכית - יש צמרת אליה שואפים להגיע, ובה יש מקום רק לאדם אחד. כמו על קצה הר. מה שהופך את האדם שלמעלה לעליון ומורם מעל כולם.
חשיבה אופקית- אין צמרת רק קו ישר. עליו נמצאים כל בני האדם, באותו אופק , על אותו קו. וכל אחד מהאנשים שם הוא הכי טוב שהוא יכול להיות בעיני עצמו. ללא השוואות. 
זה שאותה גברת יודעת מהו "דרום אדום" זה נפלא בעיני. זה שהיא חושבת שאני או חברתי לא יודעות מהו דרום אדום הופך אותנו לסוג של הדיוטות- זה מקפיץ אותי. 
מה עושה אדם טוב יותר מאחרים ? האם זוהי השאיפה ? ותאמרו "העולם תחרותי" ואין ברירה אלא לשאוף להיות "הכי טוב". אז זהו, שלא. רק "דוד הכי טוב" בעיני. אדם הוא טוב באשר הוא אדם. עושה כמיטב יכולתו בכל רגע נתון. אדם הוא הכי טוב שהוא יכול להיות. נ ק ו ד ה . 
אז את שמתכוונת לטייל לך בדרום האדום, זכרי ששם , מלבד טבע, תפגשי ככל הנראה באנשים. אז רגע לפני שאת מסיירת לך בחבלי ארץ ישראל, אני מזמינה אותך לטייל בדרכיה. לא אני המצאתי את המשפט "קדמה דרך ארץ לתורה"
אני מאחלת לכולכם שבת שלום ושבוע של חשיבה אופקית, ומבקשת מכם לשתף ולשתף ולשתף 
שלכם, נעמי
הכי טובה שאני יכולה להיות כרגע, ושלמה עם זה. השיתוף מוקדש לחברתי א' באהבה.

לשיתופים נוספים כנסו.