כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 27.1.17

שיתוף של שבת 27.1.17


 בעודי מקבלת את השבת עם ילדי הגן, הנייד שלי מחובר למערכת כי שם רשימת ההשמעה , קופצת הודעת ווטסאפ על המסך כשברקע מתנגן לו השיר "מתנות קטנות" וזה לשון ההודעה: "אמא בבית חולים, תתקשרי ברגע שאת מתפנה" . 

מרגישים את אי הסדרים בדופק הלב כבר או עוד לא? 

אני יושבת, לפניי שני ילדים מתוקים מחלקים הפתעות יום הולדת לקבוצה של עוד 30 מתוקים, משפחת ילדת יום ההולדת מצד שמאל וממולי הצוות שלי שלא יודע דבר. בעוד רגע אפתח את הדלת ואכרע על ברכיי בעודי מחלקת עוגה ומברכת לשבת שלום את ההורים והילדים. מתנות קטנות... מישהו שלח לי מתנות קטנות.... מסתובבת לרגע ללגום מכוס המים שמאחורי, בולעת רוק,מחניקה דמעות, לוקחת נשימה, זה בסדר. אחותך איתה. תירגעי. עוד כמה דקות תדעי הכל. הכל בסדר. נשימה. הכל בסדר. לגימה. הכל בסדר . מתנות קטנות. השיר מסתיים ואני אוספת את עצמי , מכניסה לאוטומט ומתנתקת. הזזתי את הנייד לאחור ושם השארתי את המחשבות שלי. מאחור.

היום מסתיים, ישיבת צוות דחופה מתקצרת לאסיפה של כמה בקשות, אני אורזת את עצמי ונוסעת. דוך לבית חולים . 

לאמא שלום. יש מי שמטפל ודואג .כל אחת מאיתנו כמיטב יכולתה. האחים שלה מגיעים וגם החברות. כל אחד כמיטב יכולתו.  עברנו שבוע לא פשוט ועוד צפויים שבועות של החלמה. ואני שמחה לכתוב החלמה. כי הכל באמת בסדר. עניין שיש לו פתרון. ועל זה אני בוחרת להסתכל. אבוי לי אם היה זה אחרת. 

החווייה הזו באותו שישי בצהריים היתה מטלטלת. אני מנסה לחשוב על עצמי בכל סיטואציה אחרת, איך הייתי מקבלת את הדבר הזה, את ההודעה הזו... מה היה שם שעזר לי להמשיך ? עשיתי נכון שהמשכתי ? הייתי צריכה לפעול אחרת ? מה יכולתי לעשות אחרת ? אם בכלל ? 

מניחה לזה עכשיו. עשיתי כמיטב יכולתי לאותו רגע. לפחות לדעתי. 

שבת מנוחה לכולם, 

ורפואה שלמה לכל מי שזקוק וכוחות לבני המשפחה. כי גם הם ( אנחנו) זקוקים לזה.

שבת שלום, נעמי.

לפרקים נוספים בבלוג לחצו