כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 13.1.17

שיתוף מ 1992...


ילדה אחת, עיניים כחולות, שיער בלונדיני גולש. לבושה בחליפת חצאית בצבע ירוק, עם חגורת גומי עבה, אבל ממש עבה, בדרך למסיבת יום הולדת.

הלב פועם בדהירות, היא נרגשת ומתרגשת. אוחזת בידה עט פרקר ארוז ועטוף עם סרט אדום וברכת יום הולדת לאקונית : "מזל טוב, נעמי"

כמה רצתה לכתוב לו :"אני אוהבת אותך". כמה חיכתה להגיש לו את המתנה. היא ידעה שזה יהיה רגע שבו הוא ייצטרך להביט בה חזרה, לפחות כדי להודות... ואז היא תוכל לחייך אליו. לא, היא לא תאמר שמהרגע שפגשה אותו בביתן של "מחנות העולים", היא חושבת רק עליו. היא לא תספר לו איך היא יוצאת אחר הצהריים לסיבוב עם הכלב שלה ליד ביתו ומתעכבת.... אולי הוא יירד למטה... אולי... היא לא תספר שהיא זו שבקשה מאמא שלו לעשות בייביסיטר לאחותו הקטנה בשבת בבוקר, רק כדי להיות שם כשהוא מתעורר...

היא לא תספר לו שהיא הגיעה היום כדי אולי לרקוד איתו סלואו...

היא יודעת שיש לו חברה.אפילו שהם קוראים לעצמם "ידידים"... והיא בלונדינית כמוה, אבל בעלת שיער מתולתל ושופע. בעלת בטחון וחיוך ואפילו קריירת דוגמנות. כן. דוגמנות. אז מה אם מדובר רק על תמונה של הגב שלה מחזיקה איזשהו בושם, ואם היא לא היתה מספרת, לא יכולנו לדעת, ובכל זאת, הפרסומת הודבקה בכל אוטובוס אפשרי- כולל ההסעה של בית הספר... 

והיא הגיעה למסיבה. הגישה לו ביד רועדת את המתנה, הוא חייך והודה, היא לא רצתה שהרגע הזה ייגמר... כמה תתבייש עוד מעט כשתבין שכבר לא קונים מתנות בחבר'ה שלהם. ואיך היא אמורה לדעת ? היא רק לא מזמן עברה לכאן  וכאן נותנים מעטפה עם 50 שקלים. כמה תשמח שאמה התעקשה שלא לתת לה עוד 10 שקלים לחריטה אישית. אז היא באמת היתה מתפדחת למוות... 

והוא הסתובב, והמשיך לחגוג, צחק עם חברים, רקד... ועוד איך שהוא רקד. ככה התאהבה בו. כשראתה אותו מבצע את ה moonwalk  של מייקל ג'קסון באותו ערב בתנועה. כולם סביבו והוא רוקד. בתנועות חדות, סיבובים, חבוש בכובע של מייקל, כפפת חצי, נקודת חן קטנטנה על הפנים וחיוך כובש. 

היא ישבה כל הערב על הספה. לרקוד - לא היה לה אומץ... צחקקה עם הבנות שישבו לידה ומדי פעם הגניבה מבטים. ואז חשך האור, והחל מתנגן לו ברקע הסלואו החדש של וויטני יוסטון i will always love you מתקליט חדש שקיבל מ"התקליטיה של אייל" במרכז העיר. המקום בו היו נפגשים כולם מדי ערב. 

היא לא הכירה את המילים, והשיר התנגן לו, והיא מקשיבה למילים תוך שהוא חובק את אותה ידידה והם רוקדים יחד סלואו צמוד. והיא לא שמה לב בכלל שהיא בוהה בהם. עד שההיא הביטה בה תוך כדי ריקוד ושאלה אותה אם היא רוצה לרקוד איתו. ככה. פשוט.  והדמעות החלו עולות במעלה הגרון ועוד רגע ויפרצו את מחסום העיניים ואהבתה ובושתה יהיו גלויות לעיני כל. היא מנידה את ראשה ב"לא" מהיר וקמה והולכת כמעט בריצה לשירותים. ושם היא נשארת. עד שהשיר והדמעות שלה ייגמרו. בערך באותו הזמן.

והיא תצא כאילו לא קרה דבר. ותשאר שם עד סוף המסיבה. מבלי שהוא יידע שהלב שלה הערב עצר מלכת. ואז, מבלי לחשוב יותר מדי, היא תאסוף את דמי הכיס שלה ותלך לחנות הפרחים ממנה היא הזמינה פרחים ליום ההולדת של אמא שלה . היא תתפלל כל הדרך שהמוכר הנחמד לא יהיה שם ולא יזהה אותה.  כדי שלא חלילה ישאל למי הפרחים. היא תגיע, תבחר מהר זר, תבקש כרטיס, תשרבב את שמו, ו "אני אוהבת אותך", תכתוב את הכתובת למשלוח, תבקש לדעת מתי זה יגיע ותברח משם לפני שתתחרט. 

היא לא כתבה את שמה. 

היא חיכתה שם מתחת לבית אחר הצהריים שלמים. היא ידעה שלא תראה את פניו, אבל קיוותה ... איזו תחושת התרגשות אחזה בה כשראתה את השליח מגיע. היא כמעט ואיבדה נשימתה עד שראתה אותו יוצא מהבניין. מהרגע שנעלם אל תוך חדר המדרגות והזר בידו, היא עצמה את עיניה ובדמיונה היתה שם. מנתה את המדרגות, נקשה על הדלת, וראתה את פניה המופתעים של אימו מקבלת את הזר וקוראת לו . היא יכלה ממש להרגיש את הלב שלה פועם תוך שהוא קורא את המילים שכתבה ביד רועדת : "א נ י  א ו ה ב ת   א ו ת ך "

יעברו עוד ימים ארוכים, ומבטים רבים מן הצד עד שיבחין בה. ואז, באחר הצהריים אחד, הם יישבו יחד עם כל החבר'ה בתקליטייה, ויקשיבו יחד לחדש של מאיר בנאי, והשיר "אהבה קצרה" יתנגן. והמילים יכשפו אותה וגם אותו. והוא יעבור לשבת לידה וילחש לה: "זה מזכיר לך משהו ?" והיא תשאל :" מה? " ובליבה תקווה שההיא שהיתה יפה כל כך במסיבה, זו שמעיניה הכחולות הציעה לו אהבה - זו היא.  ואפילו שהיום היא יודעת שהעיניים בשיר הן שתויות ולא כחולות, היא כל כך רצתה להיות זו שבשיר. והוא שאל "למה? למה לא רצית לרקוד איתי במסיבה ?" 

והיא שאלה : "למה לא הזמנת ?" והוא ענה: "התביישתי. ביקשתי מהידידה שלי לשאול." 

והלב שלה עוד רגע התפוצץ בקרבה. היא לא ידעה את נפשה מרוב אושר ! ואז ברגע אחד, התנפצה לה כל הבועה. 

היא נכנסה כמעט התפרצה אל תוך התקליטייה. שזופה כולה, לובשת גופיית בטן קצרצרה, ואיתה נכנס שובל של בושם ואור של שמש ופריחה, היא קפצה עליו, חבקה אותו, ונשקה אותו נשיקה ארוכה על השפתיים. לידי. צמוד אלי. כמעט עלי. 

"תכירי. החברה שלי." וכשהתפנתה מעליו לפזר עוד מעט מאבקת הקסמים שלה על יתר החבר'ה, הוא לחש לה :"חבל". 

יעברו עוד חודשים ארוכים עד שתצליח לראות אותו ולהמשיך לנשום ולהתנהג "כרגיל", היא תקשיב לשיר אהבה קצרה ברפיט, תשנן את המילים היטב, ותבכה לכל אורכו לילות. עד שלפתע תשמע את השיר ברדיו , כך סתם בצהרי היום, בתכנית של דידי הררי, ותגלה שהיא שרה בלי כאב ובלי דמעות כך דרכנו נפרדות... בלי כאב ובלי דמעות. 

ורק אז היא תבין, שנשבר לה הלב. ורק אז היא תבין שהיא נרפאה.

שנים אחר כך, כשהיא כבר אמא לשתיים והוא אבא לילדים , הם ייפגשו בטעות בתאילנד, על חוף הים בקוסמוי , ויצחקו . היא תספר שהיא זו ששלחה את הפרחים והוא יתוודה שידע . רק שאז עוד לא הרגיש אותו דבר... הם יצחקו כשהוא יספר לה שהיא אחד הפספוסים של חייו, והיא תשתף שהאישה שבחרה לה לפעמים מזכירה לה אותו, את תווי פניו. 

והם יפרדו לשלום, לא לפני שיאשרו אחד את השניה בפייסבוק, ומדי פעם יכתבו האחת ולאחר כמה הם מתגעגעים לאז... לימי התום...

 

מאיר בנאי היה אחד היוצרים הנחשבים בעיניי. השבוע הוא נפטר בעקבות מאבק ממושך במחלת הסרטן.

מאיר, 

שיריך ליוו אותי בנקודות זמן שונים בחיי. ליטפו, הרגיעו, השכיחו כאב. שיריך ישארו בי כזכרונות ילדות מתוקים אחרי מותך. 

זוהי תודתי לך.

שבת שלום

נעמי.

לפרקים נוספים בבלוג