כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת 30/6

שיתוף של שבת 30/6


השבוע פגשתי זוג צעיר, הורים לילדה מתוקה בת שנתיים שפשוט לא נותנת להם לישון. טרוטי עיניים הם הגיעו אלי לגן  ורק בקשו דבר אחד – קחי אותה !

האמא בעיניים דומעות, האבא עם שקיות מתחת לעיניים וסימני נשיכה על הזרוע. אני לא מכירה את הילדה הזו, הם באו לרשום אותה לגן. "גרשו" אותם מהגן הקודם. כלומר, באסרטיביות רבה, נאמר להם שמערכת הגן – הצוות , ההורים והילדים מותשים וחסרי אונים מההתנהגות של הילדה. לא. הם לא אמרו להם בפירוש ללכת, אבל מי רוצה להיות במקום בו הוא לא רצוי ???

ישבנו בחצר הקדמית של הגן שלי. מזגתי לנו שתיה קרה, הבאתי טישיו (אמנם לא קליניקה , אבל ההורים האלה נראו כל כך מוצפים ...) הזמנתי חבר בוגר שלי להצטרף, הוא שיחק איתה בחצר הקדמית ואנחנו ישבנו לשוחח.

האמא בהריון מתקדם, חודש שביעי. הילדה נושכת ללא הרף את ילדי הגן בו היא נמצאת, נושכת את האחיינים שלה, את ההורים שלה, בוכה ללא הרף, יודעת לדבר ובוחרת בלילל, רוצה רק על הידיים, חוטפת, דוחפת, הודפת .... מה לא ????

בתחילת השבוע מנהלת הגן פנתה אליהם, זימנה לשיחה. הסבירה שההתנהגות הזו לא יכולה להימשך, ושמבחינתם, הם לא מחדשים איתה חוזה לשנת הלימודים הבאה.

והאבא ? מהנהן בעצב...

 

כאן צריך לעצור רגע.

בחרתי לשתף אתכם כיוון שהם לא הזוג היחיד שהגיעו אלי כך. בבכי, בחוסר אונים. גם אם לגן וגם אם לקליניקה. הורים מבוהלים, מבועתים, חסרי אונים, מותשים . הורים שאיבדו את הדרך, סובלים בבית מהתנהגויות קשות, ובגן מצקצוקי לשון של הורים, פרצופים של גננות ומטפלות , ובושה גדולה – איך הם , ההורים , מחנכים את הילדים שלהם?! אלו מן הורים הם ??? יכול להיות שהם כל כך גרועים בזה ? יכול להיות שהילדה שלהם, הנסיכה שלהם, הפכה להיות ל"מפלצת" כזו נוראית ????? ויכול להיות שזה בכלל בגללם ?! רגשות אשם, יסורי מצפון, לחץ ואווירה עכורה בבית.

הורים שמוכנים לעשות הכל כדי שההתנהגות הזו תחדל. כדי שסוף סוף יבינו איך בטלויזיה או אצל אחרים הכל נראה דבש , סוכר ושמן זית, ורק אצלם לא.... ואם זה מה שזה אומר להביא ילדים לעולם, הם לא יודעים אם הם מוכנים לאתגר בפעם השניה...

אני מאמינה גדולה בכוחות של ילדים. אני מאמינה כי הורים שאבדו דרכם זקוקים לעזרה ולא לסילוק. אני מאמינה כי בכוחה של גננת להעניק תמיכה ועידוד, להכווין ולהראות אור בקצה המנהרה.

ברור שהגננת יכולה לקחת אחריות ולהעניק עזרה במה שקשור לגן בלבד. על ההורים לקחת אחריות ולקבל הכוונה והדרכה הורית. אבל מכאן ועד לשקף להורים מיואשים ייאוש .... מה הם בדיוק יכולים לעשות עם זה ? איך או לאן זה מקדם אותם ?

זה המקום להיות כנה ולשתף שב 15 שנותיי בגן, קרה לי רק מקרה אחד כזה, בו הזמנתי הורים לשיחה מהסוג הזה, כיוונתי להדרכה הורית , והם לא קיבלו את ההמלצה שלי. הילד שלהם היה מסוכן לעצמו ולילדים האחרים. קשה להתנהל עם ילד בן שנתיים, אגרסיבי מאוד, עובר טלטלות ללא הרף (מעבר של 3 דירות ברצף , לידה צפויה של אח, מגורים זמניים אצל סבא וסבתא ). הילד עצמו כל כך מתוסכל ומבולבל, עוד לא יודע לדבר, בטח שלא להסביר את כל הרגשות שלו, והדרך שבה הוא מוצא פורקן לזעם שלו היא פיזית. אי אפשר לקורא לזה אלימות, כיוון שאין שם כוונת זדון או רצון להרע /לפגוע באחר. פשוט תסכול. בעצם לא פשוט בכלל. ת ס כ ו ל .

ההורים לא קבלו את המלצתי, נעלבו ממני עד עומק הנשמה והעבירו את הילד גן. מבינה גם אותם. כשאין ילדים נוספים, כשזה ילד ראשון, ואין למה להשוות, כשהמצב בבית מבולבל גם ככה, במעברים ותחת לחץ, יכול להיות שנדמה כי ההתנהגות של הילד היא נורמטיבית – הוא ילד. ככה מתנהגים ילדים. יעבור לו.

אז כן, ילדים הם שורדים גדולים ומסתגלים לכל מצב, אבל מה אתכם ההורים ? החיים שלכם יכולים לקבל תפנית , האווירה בבית יכולה להיות נעימה יותר... אני מניחה שזה עניין של בחירה. עניין של הבנה שלבקש עזרה היא נקודת חוזק ולא נקודת חולשה.  לא נולדנו הורים. כשהרכים הללו הגיחו לאוויר העולם, כולנו קיבלנו מבית החולים בקבוק קטן, מוצץ ותעודת לידה. אף אחד לא צירף לרך הנולד הוראות הפעלה. ואנחנו ? עושים כמיטב יכולתנו... מה לעשות שהדוגמא היחידה שיש לנו היא ההורים שלנו ? ורובנו לא ממש מבסוטים מהדרך... או שיש מצב שהיא כבר לא מתאימה. אני עוד חטפתי פליקים בטוסיק, והתעופפו אחרי לא מעט כפכפים . היום כל דרדק בן 3 כבר יודע לאמר  : "גופי ברשותי" ...

ובעניין אותה משפחה ? כן, הם נרשמו לגן. לשנת הלימודים הבאה. עם זאת, הם התחייבו לעבור הדרכת הורים על מנת שנוכל לעבוד בשיתוף פעולה ולעזור לקטנה במצוקה שבה היא נמצאת וכמובן גם להם.

כן, לעיתים ילדים מאוד יצירתיים באופן בו הם מביעים את התסכול שלהם, וצריך לזכור שמאחורי התנהגות מפריעה של ילד, כזו שחוזרת על עצמה, יש כנראה מאבק כוח וזעקה לעזרה. נכון שהדרך קלוקלת, נכון שצריך לשים גבול ברור ולמדר התנהגויות מפריעות. יחד עם זאת, ילדים זועקים ברמיזות. אנחנו צריכים להיות שם כדי לעצור רגע ולהקשיב למה שמתרחש מעבר להתנהגות. מי שלא יודע לעשות זאת לבד, ראוי שיבקש עזרה. האמיצים באמת עושים זאת.

שבת נפלאה לכולם

נעמי