כתבו לידברו איתי

שיתוף של שבת

באהבה לכל ההורים שיוצא להם להמשיך את הוריהם...


 

אז עמדתי, כיבדתי, אבל המחשבות נדדו למקומות אחרים. חשבתי עליך כאבא, ועלי כאמא היום. שאלתי את עצמי, מה לקחתי ממך כהורה להורות שלי . ובמילותיי אלה, אני בוחרת להודות לך על המתנות שהענקת לי כהורה.

אני מודה לך על חוש ההומור וחוסר הטקט המשווע שלך... במבט על תגובות של אנשים אליך מהצד, למדתי מהו טקט מגיל מאוד צעיר , ומאז אני משכללת את המיומנות...

אני מודה לך על הקפדנות והפדנטיות שלך, בזכות אלה למדתי לא להתפשר על איכות  הביצועים שלי בהמון תחומים.

אני מודה לך על היותך כל כך פגיע ונעלב מאיתנו, הבנות. בזכות התגובות חסרות הפרופורציה (לרוב...)  אני מעצם היותי אם , נפגעת מכל מיני אמירות של בנותי לעיתים, ועם זאת, מצליחה לקחת נשימה כדי שלא אגיב מהפגיעות הזו.

אני מודה לך על שהתעקשת בכל תוקף שנחזיר דברים למקום, גם אם כבר היינו למטה ובאמצע משחק "חשוב" כמו מחנה... היום , אני יודעת איפה כל דבר נמצא...

אני מודה לך על שהענשת אותנו בעונשים שלא הולמים את המעשים שלנו, כמעט אף פעם. ומועברים בצורה קשה, ללא הסברים ובצעקות. למדתי גם ממך , שבחיים לכל אחד מאיתנו בחירה, ועל הבחירה אנחנו לוקחים אחריות. באשר לתוצאות –עם בנותיי, למדתי לחבר אותן למעשים.

אני מודה לך על שלא אפשרת לי בשום אופן לצאת מהבית לבושה במחשופים, גם אם מפיך זה היה נשמע ממש ...אבל ממש רע. למדתי לכבד את עצמי ואת האנשים בהם אני פוגשת .

אני מודה לך שעל אף עבודתך כימאי והחסר שלך בחיי היומיום, ידעת להקדיש לי זמן איכות לבד ובהתאם. לקחת אותי להפלגה, לבדי , למשך חודש וחצי. זה לימד אותי ערכו של זמן איכות .

אני מודה לך על החריצות שלך. היא עומדת לפני ברגעים של עומס כאש התמיד.

אני מודה לך על שאפשרת לנו כילדות, לעשות לך קוקיות ב 4.5 שערות שהיו על ראשך ולאפר אותך בכבדות. היום אני אמא שיודעת לצחוק גם על עצמה לפעמים.

תודה לך על שבתות שלמות בהן התעוררת בשעה 07.00 ועד השעה 09.00 – כשהיית מעיר אותנו, על שולחן פינת האוכל היה מפורק לגורמים ראשוניים מכשיר  ביתי אחר. תודה על שאפשרת לי לעזור לך לחבר מחדש טלויזיה, קומקום חשמלי, מאוורר תקרה, טוסטר, טייפ, וידאו, מכשירי טלפון, שעונים, ברזים, ועוד ועוד ועוד....נכון שחלקם כבר אינם בשימוש, עם זאת, היום אני אישה בעלת חוש טכני מפותח שיודעת מהו מברג ומה ההבדל בינו ובין פיליפס, מפתח שוודי, פטישון, מפתח צינורות ועוד... אני יודעת לקדוח, להבריג לפתוח סתימות קלות בסיפון . כל אלה מתנות מאוד גדולות לאם חד הורית.

היום אני יודעת לאמר שכל אלה ועוד תרמו רבות לתחושת המסוגלות שלי, היכולת שלי, האמון שלי בעצמי ופיתוח העצמאות שלי כאדם.

אני מודה לך על הכנות הבלתי מתפשרת שלך. כנות המחלחלת לכל עצב ועצב בקיום שלי.

אני מודה לך על הניסיון שבלהיות בת של ימאי, לימים, הבנתי שאפשר להיות נוכח בחיי ילדייך מבלי להיות שם פיזית כל הזמן. ידיעה שמאוד מנחמת אותי בימי עבודה ארוכים במיוחד...

תודה לך על שהיית מחוייב אלינו, למשפחתך. גם אם היום כמבוגרת, אני שומעת שלכל ימאי בכל נמל חיכתה אישה, אז הייתי ילדה ואתה הבאת את עצמך הביתה עם ים של אהבה ודאגה. אני הבאתי את המחוייבות הזו אלי הביתה. למשפחה שלי.

תודה לך על החשיבות שנתת מאז ומעולם ללימודים, חשיבות ממקום מעורב ולא מתערב. למדתי להיות הישגית ולומדת עצמאית.

אני מודה לך על שדאגת לשלוח גלויות צבעוניות ויפות מכל נמל בו היית. גם כשידעתי שאתה מבקש ממישהו אחר לכתוב כי אתה כותב טוב יותר באנגלית, נחשפתי לכך שיש בחוץ עולם. כיום יש טלפונים ניידים והאפשרויות לתקשר מעבר לים קצת אחרות.... עם זאת, הציפייה לגלויה ממך, קבלתה וקריאתה צרובות לי בנשמה . אני אמא , שבין היתר, מתקשרת עם בנותיה בכתיבה.

אני מודה לך על ההולנדיות שלך – הלוק האירופאי הכללי , העיניים הכחולות והשיער הבהיר. אלה פותחים לי דלתות עד היום.

עוד יותר אני מודה לך על האמירה המהדהדת – "לא מספיק להיות יפה. זה יפתח לך דלת, נכון. אבל מה ישאיר אותך בתוך החדר ? "

 

"הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל 

ואמרו אמן "...

טם הטקס. מניחה אבן. מנשקת מצבה. אני מעדיפה לדבר איתך בים. שם אני תמיד מרגישה בדרך כלשהיא , את הנוכחות שלך.

אבאל'ה שלי,

אתה בחרת את שמי. נעמי – על שם המטפלת שטפלה בך כילד בעודה חוסה עליך מפני הגרמנים ומצילה אותך.

 בעשותך זאת, הוקרת לה תודה ולי ולחיי הענקת משמעות וחמלה. אני חיה את מתנת החיים שלך.

תודה אבא, על אהבתך אלי ללא תנאי. אהבה במבט עיניים. אהבה שחוצה ימים ואוקיאנוסים. למדתי לאהוב כך את בנותיי.

תודה שהיית לי.

היה קצר מדי. מעט מדי.

מתגעגעת כל יום.

 נעמי

 בפרקים הקודמים של הבלוג של נעמי גלילי