כתבו לידברו איתי

עומס

כשהשבוע שלי יותר מטורף ממני


אם שמתם לב, בכל העומס הזה , לא נכתב דבר על המשפחה או חברות. 
אז כן, שבוע מטורף בו הייתי עסוקה בעיקר בעבודה. על פי התיאוריה האדלריאנית, אנחנו עסוקים ומתפתחים במהלך חיינו בשלושה מעגלים עיקריים בחיים – משפחה, חברים, עבודה.
הג'אגלינג הזה , גיליתי השבוע, כל כך קשה עד בלתי אפשרי... 
כל כך רציתי לשבת קצת עם אמא שלי , לנסוע לאחותי לבית חולים, לבדוק מה קורה עם הבת שלי שהחליטה שהיא מספיק גדולה (18)ויכולה לישון למשך זמן בלתי מוגבל אצל אמא שלי.... שלא לדבר על כמה שעות של זמן איכות עם הבת הקטנה שלי או חלילה עם אשתי...
מיוסרת ישבתי בשבת עם מחשבות בלתי נגמרות, על איך לא פיניתי זמן למשפחה שלי השבוע, זו הגרעינית וזו שיצרתי בעצמי. איך יכול להיות שאני, פישלתי . בדמעות הראשונות מעייניי, הבנתי בדיוק מה קורה לי. כיוונתי לעצמי תזכורת לעוד 10 דקות , ובכך אפשרתי לעצמי עוד 10 דקות של התבוססות ברחמים עצמיים.
השעון צלצל.
לקחתי נשימה, והתחלתי לנקות מעצמי ייסורי מצפון.
איך ? 
בין ייסורי מצפון לרגשות אשמה, כך למדתי , ישנו תהליך – כמעט בלתי מורגש – אם כי חשוב מאוד , של בחירה. כשאנחנו מרגישים אשמים , יש בידינו הבחירה בכל זמן לעשות אחרת. במידה ואיננו עושים אחרת, רגשות האשם ייהפכו לייסורי מצפון שילוו אותנו בכל יום , וישמשו כתזכורת להרגיש רע על כך שעד כה לא "תיקנו" את מעשינו . 
אז השבוע, אני בוחרת אחרת, אני בוחרת להתמקד ולהשקיע במשפחה. 
עוד אני בוחרת : הרגעה - להבין שאין שלמות בשום מקום או אצל אף אחד. יש לי רק 100 אחוז. חלוקתם בין שלושת מעגלי החיים והנסיון לאזן ביניהם ,הוא לעיתים בלתי אפשרי. אז לשבוע זה, עשיתי כמיטב יכולתי. בשבוע הבא, אשקיע את מאת האחוזים שלי אחרת.
אז מדוע בחרתי לשתף אתכם ? פשוט כי ההבנה הזו הקלה על הנשימה שלי. על הנשמה שלי. ברור לי שבין הקוראים שלי, יש לא מעט אנשים שיזדהו עם חוויית ההחמצה. לכם אני רוצה לתת את המתנה הזו. המתנה שבלקבל את המיטב שעשיתם ואת הבחירה לעשות אחרת ולנקות את המצפון.

 בפרקים הקודמים של הבלוג של נעמי גלילי